ראשית כל, הידיעה על מותו של פרופ' פול מילר הכתה בתדהמה את כל מי שמכיר אותו, עוד מהימים שהיה סטודנט בחינוך ובין השנים 1985-1995 עבד כמדריך בעמותת שמ"ע חיפה, עמותה לקידום ולשילובם של תלמידים חירשים וכבדי שמיעה בתחומי החיים, החל בשדה החינוך עד המרקם החברתי, ותעסוקתי גם.

בסיפורים הקצרים שיובאו להלן, אתאר בקצרה את הזכרונות שלי, תחילה כחניך של פול מילר בבית שמ"ע בחיפה, ושנים מאוחר יותר נפגשנו כידידים באוניברסיטת חיפה. אספר גם כיצד השנים הראשונות עיצבו את דרכו ואף תרמו לעיצוב ראיית העולם שלו בקריירה האקדמית בחוג החינוך המיוחד בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

חבריי החירשים ואני כשהיינו בני עשרה היינו מסיימים את הלימודים בבית ספר, ואחרי הצהריים היינו מבלים בבית שמ"ע חיפה לצורך פעילות ספורטיבית- חברתית. רבים מהתלמידים היו מגיעים בהסעות מאורגנות וגם בתחבורה ציבורית לבית שמ"ע.

בית שמ"ע חיפה שוכן באמצע ההר, הר הכרמל, וכמה צעדים ספורים משם מגיעים לגנים הבהאיים. עמותת שמ"ע חיפה קיבלה מהעירייה מבנה חד קומתי קטן וחצר קטנה. במבנה היו כארבע חדרים, משרד קטן ושירותים. ההליכה  לבית שמ"ע  דורשת מכל התלמידים כוחות פיזיים שדורשים גם יכולת אקרובטית ולא במקרה לכתובת של בית שמ"ע חיפה קוראים מדרגות בית שערים.

לבית שמ"ע חיפה אפשר להגיע רק ברגל. כמעט ואין דרך להגיע אליו ברכב פרטי, אולי במקרה והדיירים מסכימים לוותר על מקום חנייה אז מוצאים בנס חניה פנויה ואולי רכב אחד או שניים יכולים לחנות בחניון צר וסמוך למגרש ספורט יצוק באספלט גס. אותו מגרש ספורט, שמשמש עבור ילדי השכונה אבל לעיתים משמש גם עבור תלמידי שמ"ע חיפה, אותו מגרש קטן יכול להצית תגרה וקטטות בין אנשים שומעים וחרשים.  גרם מדרגות ארוך מוביל לבית שמ"ע ובימים טובים ובראות טובה, אפשר לראות את מפרץ חיפה הנפתח לאופק רחב.

1.    שיעור בשפת סימנים
מתי פול מילר הגיע לראשונה לבית שמ"ע חיפה את זה אנו לא זוכרים במדויק. כאשר הגיע לבית שמ"ע מעולם לא ראינו בו אדם זר והוא השתלב בצורה יוצאת מן הכלל. על מוצאו אנו אף פעם לא התעניינו, הוא סיפר לנו שהוא בא משוויץ הרחוקה. תמיד ראינו בו חלק מהקבוצה שלנו. כל פעם שנתן לנו אפשרות להצטרף לנסיעה ברכב שלו. אז לקח לנו זמן לקלוט. הרכב שלו היה כל כך שונה מכל הרכבים שנסעו ברחבי הארץ. הרכב היה שונה מבחינת הגוון שלו, גם צורת פתיחת הדלת הייתה הפוכה, ומוט ההילוכים היה מוצב על דש-בורד ועל לוחית הרישוי היה מופיע סמל הדגל השוויצרי.

חלק מהחבר'ה לא ידעו שהוא אדם זר, מכיוון שלא שמענו מעולם את המבטא שלו. פול למד שפת סימנים עם רותי אלוף-לוין, והיה לו דיבור מרוהט, ברור, מסודר. אף פעם לא תראו אותו מתרגז או מתעצבן או שהוא היה נבוך לראות דברים שלא הסתדרו לו בצורה הגיונית. עד כמה שאנו זוכרים פול היה סטודנט במסלול חינוך, ואז הוא ביקש לעשות ניסוי בתקשורת. הוא היה מבקש מכל תלמיד לבוא עימו לחדר לבד אחד לאחד, ואז היינו מסתודדים ומסתכלים אחד  על השני. מה פול עושה עם אותו תלמיד בחדר? הרי הוא לא קלינאי תקשורת ולא מורה לדיבור. והעלינו כל מיני תסריטים רעים בראש שהוא רוצה להעניש. אז הגיע התור שלי להיכנס איתו  לחדר ולעשות שיחה אחד לאחד. הסתבר שהוא רצה להבין איך אני מבין את הדיבור, איך הקריאה שלי ואיך אני כותב. בזמן ששהיתי בחדר עימו, ראיתי בזווית העין את החברים שלי מציצים מהחלון אחרי שטיפסו על הגג, וכמובן התאפקתי לא לצחוק. פול לא הבין את המבטים המהירים שלי וניסה להסיט את תשומת ליבי לתקשורת עימו. חבר ג'ינג'י אחד מתוך פרץ של רגשות, החליט לפתוח את החלון, ומשלא הצליח לפתוח אז החלון התנתק ממקומו, ונפל. פול נבהל לשמוע את החלון שנשבר לרסיסים. הוא הופתע לגמרי מהתעוזה של החברים שטיפסו על הגג והיה בהלם שידעתי על מעשי השובבות של החברים שלי. הוא שאל אותי: למה החבר שלך שבר את החלון? עניתי לו בפשטות כך: העיניים שלנו זה כמו האוזניים שלכם. אם היית לוקח את התלמיד לשיחה אישית בפינה במקום להיכנס לחדר, אז אנשים שומעים לא היו מצותתים בדלת של החדר. אני חושב שהוא הבין את המסר היטב.

2.    איך מסמנים בשפת הסימנים "פול מילר"?

לכל איש יש שם. בשפת החרשים לכל איש יש סימן היכר. נניח אם בחור חרש שהגובה שלו גדול יותר מהממוצע, אז מרימים את היד ומסמנים את הגובה שלו עם תבנית היד. אם לבחורה חרשת מסויימת שאנו מכירים ויש לה פלולה על האף, אז מצביעים על האף. נכון שזה לא יפה לומר ככה, אבל איך נדע אם לא נזהה את עצמנו?  אז איך אומרים בשפת הסימנים פול? פול מאז שנחת לארצנו משוויץ הרחוקה, היה לו זקן ארוך, שנמשך מפאות עד הסנטר, ואז היינו מניחים את היד מאוזן ומושכים לאוזן השנייה ומציינים "איש עם זקן". הזקן של פול לא ירד אף פעם, גם אחרי עשריםאו שלושים שנה, הזקן עדיין מופיע אצלו, אם כי הצבע קצת דהה והלבין.
עבור חרשים בן אדם עם זקן ושפם זה סיוט, מכיוון שהזקן מסתיר את השפתיים שלו, ומקשה על קריאת השפתיים. את עמיר פרץ היה קל להבין יותר כשגילח את השפם שלו, אבל את פול למזלנו יכולנו להבין אותו גם אם היה לו זקן ושפם. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד פול למד שפת סימנים, ויש לו דיבור איטי קצוב מדוד והיה מדבר ברור ולא היינו צריכים לקרוא את השפתיים שלו.
ויש עוד סוד אחד קטן שקשור לשפת הסימנים: גם אם פול היה מתגלח ומוריד את הזקן שלו, עדיין נמשיך לקרוא לו "האיש עם הזקן". פשוט זה כל כך מתאים לו ואי אפשר לשכוח את תווי הפנים.

3.    משחק כדורגל

מגרש קט רגל היה כזירת היאבקות. תצפיתן אחד העביר את השמועה שאין בריונים במגרש, ואז השמועה פשטה בכל המבנה כמו אש בשדה הקוצים, ואז לא החמצנו את ההזדמנות לרוץ מהר כדי לכבוש את היעד ואז לשחק כדורגל.
"יאללה כדורגל" צעקנו ומיד עשינו ספירת ראשים, יש כ 13-14 חברים אבל גם בנות משתתפות בכדורגל. פול מילר ישב בחדר ההנהלה, ונעתר להזמנתנו לשחק עימנו כדורגל.

התחלנו לעשות חלוקה, חלקם טובים וחלקם חלשים מבחינה טכנית, והגענו להחלטה שמשחק כזה יעניין גם את פול וגם את החלשים שבחבורה. זאת אומרת היינו קבוצה של תלמידים שהגיעו לחצי מהגובה של פול, הבחור הכי גבוה בחבורה הגיע בקושי למתניים של פול, ואמרנו לו ככה אתה משחק בקבוצה עם הבנות, ואנו משחקים בקבוצה רק הבנים, מה שנקרא "הבדל ביחסי – כוחות". בכל שער עומד בחור מגודל אבל אם אחרי שספגנו גול, אז אותו בחור ששימש כשוער מחליף תפקיד וישמש כחלוץ מוביל בקבוצה. עשינו מסירות מהירות ואז …הכדור עבר את הרשת, אחת-אפס והיינו משתוללים כמו להקה של קופים: יש! גול. התגובה של פול הייתה קצת הלם ומבוכה, בהה בנו רגע, ומיד הבין איזו עסקה הוא קיבל. בן אחד שלא הצליח לבעוט כמו שצריך, בת אחת תפסה את הכדור בשני ידיים באמצע המשחק כשנלחצה…(מהלך פסול בחוקי המשחק) ועוד שוער אחד חולמני שעמד בשער ולא ספר אותנו מתקרבים בשעטה… בקיצור באלגאן חוגג במגרש. עוד פעם גול, ועוד פעם גול…עד שהגענו לתוצאה 5:0 לטובתנו. האם אתם יודעים שבמהלך כל המשחק היכן היה פול? להפתענו, פול כמעט ולא השתתף במשחק, עמד בקצה המגרש וצפה בנו ופשוט צחק וצחק…הוא פשוט חיכה לרגע הכי מתאים שיכול לעזור לקבוצתו שלא הצליחה להתרומם מהקרשים. אז הגיע רגע אחד שאי אפשר לשכוח, זה היה צליל שגם החרשים יכלו לשמוע בחשיכה. הוא נכנס למשחק והכדור התגלגל לרגליו, פול התקדם לקצה המגרש בפינה ממש עד הפינה הימנית כאשר לא היה עליו שומר, והנחנו שהוא לא יכול לעשות גול במצבים כאלו, אז פול בעט "טיל" שהרעיד את עורי התוף המנוונים של החרשים לתחייה. בעיטת הטיל של פול , שגם ללא עזרת מכשירי השמיעה, הצלחנו לשמוע את השריקה של הכדור באוויר, והכדור נכנס פפפששש ישר לקורה שהרעידה את אמות הסיפים. השוער המגודל לא קלט שהכדור עף מעל לראשו….הקבוצה של פול שאגה כמו להקה של אריות. התוצאה הייתה 5:1 החלפנו בינינו מבטים ואנו הבנו שעם הבעיטה של פול אין לנו סיכוי לנצח, וקלטנו מהר מה זה "יחסי – כוחות".  אולי הובלנו בנקודות, אבל מבחינת החוזק והיכולת הטכנית של פול ניצח מול כל 5 השחקנים, ובנקודה הזאת הוא ניצח אותנו. אין ספק. כך פול חזר להדריך בחדר המחשבים עם חיוך מלא מאוזן לאוזן.

4.    שפת מחשב לוגו
פול מילר בשנים הראשונות היה מדריך בחוג ספורט ומשחקי חברה, ולאחר שנה או שנתיים התקדם קצת, ולימד חוג מחשבים בבית שמ"ע חיפה. אז איך נראה חוג מחשבים בכיתת הלימוד? בתחילה המשאבים היו דלים למדי, היה מחשב שניים או שלושה ששימשו ל 9 או 12 תלמידים. זה אומר שעל כל מחשב אחד, היו מביטים בפלא הטכנולוגי 6 עיניים, כלומר תלמיד אחד היה מביט במסך, תלמיד שני היה תופס את המקלדת, ותלמיד שלישי היה בעמדת כוננות לתפוס את המקלדת אם נותרה ללא מגע יד. ובכן עכבר היה פריט מותרות וכדי להזיז את הסמן היינו מקישים או ימינה או שמאלה.  שפת המחשב הייתה בייסיק. שפה פרימיטיבית. יש עוד שפה שלמדנו. שפת הלוגו. מה זה היה בעצם? זו הייתה תכנה שמלמדת את ההתמצאות במרחב – להתקדם כמה צעדים במרחב X ולהתקדם עוד כמה צעדים במרחב Y. פול מילר לימד את שפת הלוגו בצורה שאפשרה לנו להבין את התכנה מהר מאוד. יום אחד, פול הביא חיית מחמד טכנולוגית. פול סיפר לנו שלצב יוצא מהבטן שלו מעין עיפרון, ומשרטט את מה שרשמנו בתכנת שפת הלוגו. אז התחלנו לבנות תשריט, והשקענו ימים ולילות כדי לדמיין איך מנראה השרטוט של הצב. אז כשסיימנו את הפרויקט, פול מילר הניח בעדינות את הצב על לוח בריסטול, אז מהגב של הצב היה חיבור כבל למחשב, ואז על כל פקודות שרשמנו במרחב X ן Y אז הראש של הצב מתחיל להבהב ומשרטט על בריסטול ועמדנו מהופנטים מול הפלא הטכנולוגי, הצב היה מסתובב וחוזר על המקום שלו מספר פעמים וכל פעם הוא הסיט את המסלול, השרטוט היה מעין מנדלה. היום כדי להשיג מנדלה, לוקח פחות משתי דקות, אבל פעם כדי לצייר מנדלה בשפת הלוגו זה נראה נצח….

 
5.    סטארט-אפ
בוגרי שמ"ע חיפה מסיימים מיד אחרי שנות הלימודים, ויש חלק מהבוגרים ממשיכים לעבוד בבית שמ"ע, אבל הקשר עם המדריכים תמיד נשמר, אם זה במכתבים, או בביקורים או במפגשים ובאירועים שנתיים. את פול מילר יצא לי לפגוש באוניברסיטת חיפה כשהוא שימש כחוקר לשפת סימנים במסלול הוראה בחינוך. עד כמה שידוע לי, הוא דאג לטפח דור של צעירים ועודד מאוד את שילובם של תלמידים חרשים ולקויי שמיעה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

בזמן שלמדתי בטכניון עברה שמועה כי פול מילר מנסה את כוחו בפיתוח סטארט-אפ ייחודי מסוגו. הוא חלם לפתח שפת תכנה מסרים מיידים שדרכה יהיה אפשר לנהל שיחות עם אדם אחר בעזרת האינטרנט. אנו מדברים על שנת 1993-1994 והרעיון של פול הקדים את זמנו, וזה עוד לפני הופעת תכנת אי.סי.קיו ICQ (שהופיע לראשונה בשנת 1996-1997)
אז באותה התקופה התקשורת של אנשים חרשים עם אנשים שומעים הסתכמו בהודעות פקסימיליה שזה החלופה לשיחה קולית. על אינטרנט אין בכלל מה לדבר. אינטרנט היה מצרך נדיר ויקר, שהיינו משלמים חבילת גלישה של 10-15 שעות בחודש (!) והספקים בארץ היו דלים למדי (נטויז'ן ואולי עוד ספק אחד שאנו לא זוכרים…). אז פול התחיל לפתח תכנית רעיונית ראשון מסוגו, שמאפשר תקשורת בין האנשים באמצעות תכנה ייעודית (צ'אט) ולצורך העניין ביקש לגייס קבוצת מיקוד של אנשים חרשים צעירים שאין להם רתיעה ופחד ממחשבים וזכיתי להיות בין הנסיינים שלו.
אוקי איך מתחילים? תחילה מדליקים בכפתור את המחשב, מתחברים לחבילת גלישה. מחכים עוד כמה דקות ארוכות, ואז לוחצים על האייקון של טלפון. התכנה אפשרה לכתוב מסרים על ידי הקלת המקדלת ולשוחח עם אנשים בשיחות וועידה ולנהל אותן. כאשר מתחילים להקליד, פתאום עינינו משתאות, הצד השני שולח מסר. הוא כותב משפט. כל כך שמחנו שיש אפשרות לדבר בשיחה און ליין ולא לעשות שיחות במצב אופ-ליין כמו אי-מיילים.

הכל טוב ויפה אבל חיפשנו את הדרך להתקשר והשאלה עלתה "איך הצד השני יודע שאני מתקשר אליו?" פול לא ויתר ולצורך העניין גייס את חברת ביפר וסיפק לנסיינים מכשירי ביפר עם ספרות. אז על כל פעם שמישהו מתקשר, הביפר רוטט ואז ההודעה מציינת מי המתקשר, ואז זה אומר שעליי לגשת למחשב ולפתוח את התכנה, ולהמתין להודעות בכתב….
אני זוכר את הביקורים שהפכו אותנו לחברים. פול היהחבר מיוחד במינו. פתח לנו את דלת ביתו בטבעון, וישב ודיבר ועודד את האפשרות שלאנשים חרשים תהיה נגישות לשיחות עם אנשים שומעים דרך הטכנולוגיה.
הסיפור של סטארט-אפ הסתיים בזה שלצורך העניין נדרשה עלות הקמה כאשר השווי שלו מגיע כמעט לגובה משכנתא  בארץ. התעלפנו לשמוע כמה זה עלה באמת וככל הנראה הפרויקט נגנז בשל עלויות הגבוהות של התפעול. אם פול היה נחוש בדעתו להקים את המיזם הטכנולוגי ולמצוא את האנשים הנכונים המתאימים, הוא היה גוזר קופון ויוצא לאקזיט. אבל זה לא היה באופי שלו לעשות מהעניין ביזנס, הוא השקיע יותר בצד החברתי של הפרויקט מאשר בחלק הכלכלי והיה לו חשוב מאוד לראות את האינטראקציה החברתית של אנשים שומעים וחרשים בתקשורת.

    פול מילר – למדנו ממך שיעור בצניעות, היית מורה מיוחד במינו, מורה לחיים. קצרה היריעה מלספר על כל נפלאותייך.
נוח בשלום על משכבך

מאיר אטדג'י