זיכרון מ/לפול
הזיכרון מעוצב על פי הרגע שבו הוא נכתב.
אני מנסה להבין איך אני זוכרת את פול; איזה אוסף של תמונות הוא השאיר לי.
התמונה הראשונה- כל אותם מפגשים אקראיים במסדרונות.
ההתחלה היתה עוד בקומה 8 של המגדל .
כל הסגל של החוג לחינוך בקומה אחת.
פול ואני מתחילים את הקרירה האקדמית, ולא ממש מבינים מה זה אומר.
בשיחות מסדרון אנחנו מנסים לפצח את החידה.
עוברות שנים, והשיחות עוברות למסדרונות בניין הפקולטה החדש.
פול מתרגש מתקציב המחקר הענקי שקיבל  בשיתוף עם האקדמיה התורכית.
המחקר הזה ממלא את כולו. בכל פגישת מסדרון אני מקבלת עוד פיסת מידע מהמחקר, עוד נסיעה ועוד איסוף נתונים שמתקדם. יש גם תיסכולים, אבל תמיד נשארים התשוקה והעניין האמיתי. מרגש לראות עד כמה הוא באמת אוהב את מה שהוא עושה.
התמונה השניה-  קבוצת הצעירים
הנה אנחנו חבורה של "מתחילי אקדמיה".
פול, לילי, קלרה, דבי, אורה ואני. חבורה שמתחילה יחד את המסלול האקדמי התובעני.
אנחנו מוצאים בקלות אחד את השני והופכים למעין קבוצת תמיכה.
רק באקדמיה, חבורה של אנשים בסביבות גיל הארבעים-  הם הצעירים.
אנחנו מסתכלים על "הזקנים" במידה של כבוד והערכה, אבל גם בתחושה של פער דורות.
מתחילים לגלות את חוש ההומור המיוחד של פול.
פול מביא לחבורה את הקול המיוחד שלו. היכולת שלו להתסכל על הדברים הבנאליים קצת אחרת; עם קצת ציניות והרבה יצירתיות.
התמונה השלישית- מפגשים מקצועיים
עקבנו על הקרירה האקדמית זה של זה.
התלבטנו מתי כדאי לפנות לדיקן, כדי לפתוח בפרוצדורה, התרגשנו שאחד מאיתנו זכה בקידום המיוחל.
שמחתי לשמוע שהנה הוא שוב נוסע לכמה חודשים לשוויץ, להתנתק מהרעש ולכתוב לו בשקט מאמרים בנוף ההוא, שאינו ישראל.
למרות שבאנו מתחומי מחקר שונים לחלוטין, אנחנו תחילים לגלות גם חיבורים.
ופול יודע להקשיב; רוצה לשמוע נקודת מבט אחרת, ללמוד משהו חדש.
אני מגלה את הסקרנות האינטלקטואלית של פול; אבל גם את המסירות, המעורבות  והאכפתיות שלו לסטודנטים.
התמונה הרביעית- מפגשי כוס הקפה
והיה כמובן גם פול האישי. פול ששר במקהלה; פול הספורטאי; פול של המשפחה.
והיו מפגשי הקפה, שדיברנו על הדברים שבאמת הטרידו.
חלקנו לחצים, תהיות וחיפוש אחר המהות, ועל מה שבאמת חשוב.
ופתאום יש עוד חלקים של פול. פול עם מסלול חיים מרתק. פול שיודע להסתכל על החיים בפרספקטיבה רחבה ומורכבת. פול שיודע להוקיר תודה על מה שהחיים זימנו לו.

אילו תמונות הזכרון שיש לי ממך פול.
היית פה, השתלבת; אבל היה בך גם החלק משם, שהבאת לכאן.
רואה אותך כל כך חי ונוכח; עדיין המומה ומתקשה לדבר בלשון עבר.

תנוח בשלווה.
פרופ׳ אנית סומך