בשבת 31 בדצמבר 2011, במעבר בין השנים, סביב מיטתו של פרופ' אילן גור-זאב במחלקה הכירורגית בבית החולים רמב"ם, העליתי, בחשש גדול, את הרעיון של קיום מפגש פרידה. אילן שקרא לי בדחיפות אל מיטתו כדי להעביר אלי צוואה מפורטת, שוחח ארוכות על החיים, על המוות, על האנשים, על המחקר ועל שיקרה אחרי לכתו. "אולי בעצם אנחנו לא נפרדים", אמר ודמעה בקצה עיניו. היה זה מפגש קורע לב. ביום רביעי, 4 בינואר 2012, בחצות היום,נכנס גור-זאב בשערי חדר 363 של הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, ביתו האקדמי, כשהוא יושב על כסא אלונקה, כדי להשמיע את הרצאתו האחרונה בפני סגל האוניברסיטה והפקולטה, קולגות, תלמידי מחקר וחברים. גור-זאב, שחלה במחלה חשוכת מרפא, נשא את ההרצאה בקול חלש אבל כדרכו, בביטחון ובאומץ. לאחריה נפרד, במשך דקות ארוכות, משורת העמיתים שהגיעו להביע בפניו את אהבתם ולהעניק לו חיבוק חם. מבחינתו היתה זו הפרידה הראויה והנכונה. בצאתו מבנין הפקולטה, טרם עלייתו לאמבולנס שהחזירו לבית החולים, כשהוא מקבל חמצן אמר: "תודה. זו היתה פרידה ראויה. אני כה שמח על כך" וחייך את חיוכו המבויש. אז גם הביע את הסכמתו ונתן את רשותו שאביא כאן את דבריו בעריכה קלה. ביום חמישי, 5 בינואר 2012, בשעות הבוקר, הלך לעולמו גור-זאב בבית החולים האיטלקי בחיפה. ביום שישי, 6 בינואר 2012, בצהריים הובא לקבורות בבית העלמין גן עדן בקיבוץ עין כרמל בסמוך לקבר אמו ואחיו. כאב הפרידה קשה מנשוא.
אתר זה עושה שימוש שימוש בקבצי עוגיות (COOKIES) וטכנולוגיות מעקב לצורך תפעולו התקין ואבטחתו וגם למטרות נוספות כמו שיפור חווית הגלישה, ניתוח נתונים סטטיסטיים פרסום מותאם אישית או מבוסס העדפות. אנו לא נתקין באמצעות האתר על מכשירך עוגיות וטכנולוגיות מעקב נוספות שאינן הכרחיים לתפעול הטכני של האתר ללא הסכמתך. למידע נוסף אנא עיין בחלק "נתונים שאינם מידע אישי אשר אנו אוספים באתר" במדיניות הפרטיות שלנו.
"This website uses cookies and tracking technologies for its proper functioning and security, as well as for additional purposes such as improving your browsing experience, statistical data analysis, and personalized or preference-based advertising. We will not install on your device any cookies or tracking technologies that are not strictly necessary for the technical operation of the site without your consent. For more information, please refer to the section “Non-Personal Data we Collect" in our privacy policy
בשבת 31 בדצמבר 2011, במעבר בין השנים, סביב מיטתו של פרופ' אילן גור-זאב במחלקה הכירורגית בבית החולים רמב"ם, העליתי, בחשש גדול, את הרעיון של קיום מפגש פרידה. אילן שקרא לי בדחיפות אל מיטתו כדי להעביר אלי צוואה מפורטת, שוחח ארוכות על החיים, על המוות, על האנשים, על המחקר ועל שיקרה אחרי לכתו. "אולי בעצם אנחנו לא נפרדים", אמר ודמעה בקצה עיניו. היה זה מפגש קורע לב. ביום רביעי, 4 בינואר 2012, בחצות היום, נכנס גור-זאב בשערי חדר 363 של הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, ביתו האקדמי, כשהוא יושב על כסא אלונקה, כדי להשמיע את הרצאתו האחרונה בפני סגל האוניברסיטה והפקולטה, קולגות, תלמידי מחקר וחברים. גור-זאב, שחלה במחלה חשוכת מרפא, נשא את ההרצאה בקול חלש אבל כדרכו, בביטחון ובאומץ. לאחריה נפרד, במשך דקות ארוכות, משורת העמיתים שהגיעו להביע בפניו את אהבתם ולהעניק לו חיבוק חם. מבחינתו היתה זו הפרידה הראויה והנכונה. בצאתו מבנין הפקולטה, טרם עלייתו לאמבולנס שהחזירו לבית החולים, כשהוא מקבל חמצן אמר: "תודה. זו היתה פרידה ראויה. אני כה שמח על כך" וחייך את חיוכו המבויש. אז גם הביע את הסכמתו ונתן את רשותו שאביא כאן את דבריו בעריכה קלה. ביום חמישי, 5 בינואר 2012, בשעות הבוקר, הלך לעולמו גור-זאב בבית החולים האיטלקי בחיפה. ביום שישי, 6 בינואר 2012, בצהריים הובא לקבורות בבית העלמין גן עדן בקיבוץ עין כרמל בסמוך לקבר אמו ואחיו. כאב הפרידה קשה מנשוא.