1. האפקט של האסון הזה הוא אפקט מצטבר

ישנה פגיעת ההדף הראשונית, שנדמית ונחווית כחזקה ביותר וכמערערת ביותר. אך ככל שחולפים הימים לא רק מתברר ההיקף של האסון הממשי, אלא גם מצטבר הגודל שלו בתוכנו. הבוקר המתנתי בוקר בתור למאפיה. לכאורה רגע שולי. רגע של כלום. ברקע התנגן השיר של שלמה ארצי "תְּתָאֲרוּ לָכֶם עוֹלָם יָפֶה, פָּחוֹת עָצוּב מִמָּה שֶׁהוּא כָּכָה, וַאֲנַחְנוּ שָׁם הוֹלְכִים עִם שֶׁמֶשׁ בַּכִּיסִים, וּמֵעַל גַּגּוֹת הַכּוֹכָבִים, וְהַזְּמַן עוֹבֵר בְּלִי פַּחַד" – ופתאום הרגשתי שצף בי בכי שלא צף בי כל הימים האלה. דווקא ברגע שהיה ריק מהתכוונות מודעת – רגע שלא הקשבתי בו לחדשות, שלא חשבתי בתוכו על משהו או מישהו, פתאום התמלאתי יגון. אני כותבת זאת כאן מפני שאני חושבת שאנחנו עוד לפני ההתמודדות הגדולה שמחכה לנו – לא עם "שעת החירום" אלא עם ההשלכות ארוכות הטווח שלה.