יעל אטלס, בוגרת תואר ראשון במחלקה לחינוך מיוחד ובחוג לשפה וספרות אנגלית , סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.

בטקס הענקת התארים נשאה יעל דברים בשם הבוגרות והבוגרים, ושיתפה את הקהל במסע שעברה היא וחבריה לספסל הלימודים מסע של למידה, התמדה וצמיחה, שנערך בצל תקופה מאתגרת במיוחד. כך אמרה בטקס: רגע של סיום תואר ראשון, תעודת הוראה, מסמן בעת ובעונה אחת סיום והתחלה. מצד אחד סיום של תקופה, סיום של קריאת מאמרים, סיכומים, למידה עצימה, הכנות למבחנים, כתיבת מערכי שיעור והגשת רפלקציות. יחד עם הסיום, מתחילה גם דרך חדשה. או למי מאיתנו, אולי זו דרך חדשה- ישנה. החל מיציאה או חזרה למערכות החינוך הפורמליות או הלא פורמליות, בכובעים כאלה או אחרים. או שאולי זו דרך מחקרית, המשך הלמידה או העשייה והרצון ללמוד ולגלות.זה טוב ויפה להתייחס למרוץ רק מנקודת ההתחלה והסיום שלו, אבל עברנו, כמה שנים בדרך. השנים האחרונות שהיו רצופות כאב, חרדה, שכול, ריצות למקלטים, צו 8 למילואים, לא היו הסטינג שמי שהיא מאיתנו דמיינה שנלמד בה פילוסופיה של החינוך, תפיסה חושית וקוגניציה או התפתחות הילד. לא ציפינו שנעביר שיעורים בזום, משני צידי המתרס הווירטואלי – כמורות או כסטודנטיות. ויחד עם הכאב הגדול אני רוצה להחזיק גם אור מהבהב קטן של הצלחה. מי מאיתנו שעומדת פה הצליחה – למרות הכול – לסיים את הלמידה. לסגור את התואר, לסיים את השעות של ההתנסות המעשית ולהגיש את כול הסמינריונים. יחד עם עולמות התוכן הענפים שלמדנו על חינוך, הוראה, התפתחות – גם נחשפנו ללמידה דרך הרגליים, ללמוד להיות גמישות ויצירתיות, למצוא פתרונות במהירות, להתמודד עם האתגרים כפי שהם באים ולנשום מעט עד האתגר הבא והכול עוד לפנינו. מאחלים ליעל הצלחה רבה בהמשך דרכה האקדמית והמקצועית.