חברים מספרים על פרופ' פרלה נשר ז"ל

פרלה נשר הייתה עבורי אדם מאוד משמעותי, שהשפיע על חיי המקצועיים יותר מכל אדם אחר.

היכרתי את פרלה בשנת 1974, כשחזרה לארץ מלימודי הדוקטורט בארה"ב. השתתפתי בקורס שהיא לימדה באוניברסיטה העברית. בתום אותה שנה הציעה לי פרלה להצטרף אליה ולהקים יחד איתה את צוות המתמטיקה במט"ח, במסגרת הפרויקט ל"הוראה יחידנית". מאז ועד פרישתי לגמלאות, במשך 35 שנים, עבדתי לצידה. פרלה שימשה כיועצת של צוות המתמטיקה במטח, והייתה "הראש המכוון" של פיתוח חומרי הלימוד. היא הובילה את צוות הפיתוח בחוכמה, במקצועיות ובכישרון רב.

פרלה ייחסה חשיבות רבה ללימודים, ועודדה את כל מי שעבד איתה להמשיך בלימודיו. היא השפיעה על הנהלת מטח לתמוך בכל חבר צוות שיצא ללימודים אקדמיים, ואף הנחתה חלק מהחברים, ובהם גם אותי, בעבודות המחקר לתואר שני ושלישי. בזכותה הסכימה הנהלת מטח לממן לחברים מצוות המתמטיקה את ההשתתפות בכנסים הבינלאומיים של החינוך המתמטי (PME ו-ICME).

בשנים האחרונות הקמנו, פרלה, בבה ואני, קבוצה קטנה ללימוד פילוסופיה. קבענו לעצמנו תוכנית לימודים, שהתבססה על מאמרים והרצאות, ופעם בשבועיים נהגנו לשוחח בטלפון אודות התכנים שקראנו ושמענו. מבין שלושתנו, פרלה הייתה זו שזכרה את הרעיונות והבינה אותם טוב מאיתנו...

שלום לכם,
זכיתי ללמוד אצל פרלה נשר בהכשרתי להוראה ב"אורנים". פרלה - מורה של השראה שנטעה בנו סקרנות לחקור ולהמציא דרכי הוראה ולראות את עולם ההוראה, והוראת המתמטיקה בפרט, במבט רחב ומעמיק. להבין שאין דרך אחת המתאימה לכל התלמדים ולכן נדרש גיוון בכל שיעור, נדרשים אמצעי המחשה, הפעלות ומשחקים.

אני זוכרת משפט אחד שפרלה אמרה לנו: אחרי שתהיו מורים מנוסים כמה שנים, קחו לכם נושא אחד שמסקרן אתכם למחקר אישי.

אחרי הרבה שנות הוראה ובהן גם התמחות בהוראת מתמטיקה אני יודעת שזכיתי שפרלה היתה מורה שלי.

פרלה הייתה לי מורת דרך בשני מסעותיי אל תוך עולמות חדשים. אחד המסעות האלה, שהתחיל לפני למעלה מחמישה עשורים, היה מבצע כניסתה של עולה חדשה שהיתי אז אל תוך ישראל "השורשית" ואל החברה שנחשבה ל"מלח הארץ". המפגש הזה עם פרלה היה בבחינת היכרותי הראשונה עם הערכים, ראיית העולם, והתרבות שהיו מונחים ביסודה של מדינה בגילי, המשוועת כמוני לבנות על בסיסם של כל אלה עתיד מזהיר . גם בעולם של החינוך המתמטי הייתה פרלה הרבה לפניי, ובעצם לפני כמעט כל מי שהיה מוכר לי. כחלוצה אמיתית, היא תרמה תרומה מכרעת לגיבושו, התמסדותו ופיתוחו של התחום. אמנם הכרתי אותה מקרוב רק עם הגעתי לאוניברסיטת חיפה בשנת 1995 – וזה קרה במידה רבה בזכותה – אך למדתי ממנה שנים רבות לפני הפיכתי לחיפאית. תקופה ארוכה הערכתי אותה מרחוק, כשאני רואה בה מתווה דרך לא רק בעולם החינוך המתמטי אלא גם בחיי היומיום, בתוך חברה רחוקה מזו שאליה נולדתי ושבה גדלתי.
מאוחר יותר, במפגשים התכופים שלנו בחיפה, בין אם כאלה שתקיימו באוניברסיטה והיו מקצועיים במהותם ובין אם אלה שבביתה המכניס אורחים, הכרתי את פרלה כאישה מלאת חום אנושי, מעניינת כשלעצמה ואף מתעניינת באחרים, מלאת אנרגיה, יוזמה ורעיונות מקוריים. למרות שבשנים האחרונות הינו רק בקשר ספורדי, היא תחסר לי מאד, ואילו לכולנו יחסרו עוד אנשים כמוה.

היום פרלה הייתה אמורה להיות בת 96. את יום הולדתה אני זוכרת בלי עזרת לוח העד, מה שכבר רומז על מקומה אצלנו. כשהודענו לבנותינו שפרלה נפטרה, כולן הביעו עצב רב, והבכורה הוסיפה "מבחינתי היא ממש חלק מהמשפחה". לא מפתיע - פרלה היא זו ששכנעה אותי להסכים לקנות לה שמלה מפונפנת כשהייתה בת 6.
הכרנו את פרלה בנסיבות מקצועיות, כשדני התקבל כאיש סגל באוניברסיטת קרנגי מלון, ואני כעוזרת מחקר באוניברסיטת פיטסבורג. פרלה הגיעה לבקור במרכז המחקר LRDC בהזמנת ראשת המרכז, פרופ' לורן רזניק, שאצלה עבדתי. לורן הכירה אותה במפגש סגור של חוקרים מובילים בחינוך מתמטי, שעסק בבעיות מילוליות. פרלה חקרה אז (עם תמר כתריאל) את אופיין הסטריאוטיפי של בעיות אלו.
אני נדהמתי משני דברים – מחכמתה וממצב האנגלית שלה. לא הבנתי איך חוקרת מוכשרת כל כך לא יודעת שכדי להפוך משפט חיווי לשאלה צריך לעשות משהו עם סדר המילים, ולא להסתפק בהוספת "?" בסוף המשפט (What you did yesterday?). בזכות חכמתה, הגרנדמייזריות הקיבוצניקית לא הפריעה לחוקרים בתחום להכיר בתרומתה של פרלה, ובהמשך היא נבחרה להיות נשיאת הקבוצה הבינלאומית של החינוך המתמטי, PME.
במשך השנים בשהותנו בפיטסבורג ובארץ הקשר עם פרלה הפך להיות חברי ומשפחתי. היא ליוותה אותנו בהתלבטויות בגידול הבנות, ודני ואני ליווינו אותה בתהפוכות שונות בחייה. כמו בכל משפחה, יש לנו זיכרונות וסיפורים הקשורים בפרלה. דני אוהב לספר איך פרלה הוציאה אותו ממיטתו בפיטסבורג באמצע הלילה, כדי שיעזור לה לכבות את האזעקה שהתחילה להרעיש בדירתה. כשהגיע התברר שזו בכלל האזעקה של השכן...
במהלך השהות בפיטסבורג פרלה הכירה את המחקר שלי, שהחל שם והמשיך כמחקר לדוקטורט בהנחיית פרופ' אורי לירון ז"ל (חוקר ואדם מוערך ואהוב). היא הייתה יועצת למחקר זה ובהמשך כתבנו עליו ביחד ואף הרחבנו אותו למחקר בינלאומי (נבחר כמאמר השנה בJRME ). בהמשך, פרלה השפיעה רבות על דרכי המקצועית. אחרי פוסט-דוקטורט בפיטסבורג הצטרפתי, בהמלצתה, לבית הספר לחינוך (הפך בהמשך לפקולטה) באוניברסיטת חיפה. כאן פרלה הקימה את תחום החינוך המתמטי, שהפך בהמשך לחוג לחינוך מתמטי. עד ליציאתה לגמלאות פרלה קידמה את החוג ע"י צרוף חוקרות וחוקרים מצויינים, וכולנו זכינו להנות מתבונתה, תמיכתה ועצותיה.
לאחר היציאה לגמלאות נהניתי להכיר עם פרלה עולם חדש. לשתינו אהבה משותפת לעולם הציור. פרלה אהבה במיוחד את תחום הרישום, ואני התמקדתי באיור. כל אחת מאיתנו למדה קורסים בתחום שעניין אותה וביחד השתתפנו בקורס רישום מטעם שנקר. בכל הזמן הזה, גם כשלמדנו בקורסים שונים, החלפנו בינינו בווטסאפ את יצירותינו. כך, שמור אצלי (כמו עוד הרבה יצירות שלה) צילום יצירת הרישום של פרלה מסדנה שהשתתפה בה כשכבר גרה במודיעין, וכאשר אני מחפשת יצירה של עצמי, אני מוצאת אותה בקלות בהסטוריית המדיה של הווטסאפ עם פרלה.
ביום ההולדת האחרון, כשמלאו לפרלה 95, התכנסנו לחגוג אצל (וביוזמת) איבי מכמנדרוב, חברתי הנהדרת מימי האוניברסיטה, שפרלה הנחתה לדוקטורט (ושיש לה חלק חשוב בהיכרותי עם פרלה). פרלה נראתה מצויין ועברה בהומור את "מבחני הזכרון" שהעמדנו בפניה על אירועים משותפים שחווינו איתה. לא היה שום רמז לכך שזו החגיגה האחרונה. עצוב להיפרד, אך טוב לזכור את פרלה כך, כמו במסיבה הזאת. נזכור אותה באהבה ובתודה על מה שהייתה עבורי ועבור משפחתנו.

אני הכרתי את פרופ' פרלה נשר בשנת 1984 כאשר התקבלתי לצוות המתמטיקה במטח. שאותו היא הקימה בשנות ה-70.
חזונה היה ללמד מתמטיקה משמעותית ומעניינת מהשלבים הראשונים בבית ספר במקום מתמטיקה חישובית שהיה מקובל ללמד עד אז. עבדתי 25 שנים בצוות נפלא שאת דרכו התוותה פרלה.

פרופ' פרלה נשר בשבילי הייתה היסטוריה חיה של מדינת ישראל, מורת דרך מקצועית וגם חברה קרובה ויקרה.
מספר היוזמות, הרעיונות והמעשים בחייה היה מספיק לחיים של כמה אנשים, אבל לא רבים יודעים על זה, כי פרלה הייתה רחוקה מבמות וזרקורים.
הסקרנות האינטליקטואלית והצניעות שלה - אלה התכונות של פרלה המורה והחברה המיוחדת שלי שישארו בזכרוני.

את פרלה אני מכירה שנים רבות, עבדתי 30 שנה במטח ופרלה שימשה כיועצת מדעית, אבל היתה הרבה יותר מזה. אמנם עבדתי בעיקר בצוות של חטיבת ביניים, פרלה היתה מעורבת יותר בתכנים של בית הספר היסודי, כך שלא עבדתי איתה באופן ישיר.
למדתי הרבה מפרלה, ממאמריה, ממחקריה וגם מגישתה האנושית והנעימה.
פרלה הייתה אחת מהממליצות שלי ללימודי דוקטורט באונ' חיפה, בהנחיית ד"ר אירית פלד. בכל אחת מהפעמים שפגשתי את פרלה באוניברסיטה היא שאלה לשלומי והתעניינה בהתקדמות שלי.
אפשר להגיד במשפט אחד, שפרופ' פרלה נשר היתה האמא המקצועית שלי ושל עוד רבים.

לפני שהתחלתי לעבוד במטח, לפני שנחשפתי להגותה של פרלה נשר, פילוסופיה נחוותה בעיניי כתחום מרתק אך מופשט ולא נמצא בחיים עצמם. בחיבורה הייחודי בין פילוסופיה, חינוך ומתמטיקה, היא הדליקה אצלי ניצוץ (מדויק לכתוב, העיפה לי את המוח) כזה שהחזיר את המחשבה אל החיים עצמם, גירה את סקרנותי האינטלקטואלית ועודד אותי ליצור ולהרחיב את גבולות החשיבה. תחושה זו לא הייתה אישית בלבד: במסגרת הרעיונית החדשה שיצרה, מצאנו את עצמנו כצוות שבים ודנים, שואלים ויוצרים, מתוך סקרנות חיה ומתמשכת ומתוך חיבור עמוק בין רעיון למעשה. היא הותירה אחריה מסגרת מחשבתית עשירה, שבתוכה התהוו דיון, חקירה ויצירה במשך שנים רבות.
בנימה אישית, פעם בשבוע פרלה הגיעה מוקדם למשרדי מטח, ואם שיחק לי מזלי, הייתה לי הזדמנות לשוחח איתה על כל נושא שבעולם. כאחרונת הגרופיות, הקשבתי לדבריה בקשב רב, וכשהסכימה לאיזו מחשבה שלי — התמלאתי סיפוק. לא רק בענייני מתמטיקה שוחחנו, אלא גם בתחומים רבים אחרים: תרבות, טלוויזיה, ופוליטיקה כמובן.

במהלך לימודי לתואר שני בטכניון בדקתי הבנת טקסט מתמטי על ידי תלמידים צעירים, מתוך כוונה שזה יהיה נושא החיבור הנדרש לקבלת התואר.
מהלך הניסוי היה מעניין אך בסופו היתה לי תחושה שהחיבור דל, אינו עומד בקריטריונים הנדרשים על ידי הטכניון ואין טעם להגישו.
חברה הציעה לי לבקש את חוות דעתה של פרלה, שהסכימה לקרוא את החיבור, ולדעתה הוא היה ראוי להגשה לתואר שני.
פרלה עזרה לי על אף שלא הייתי תלמידה שלה באוניברסיטה והיא כלל לא הכירה אותי.
זה התאים לאופי שלה ולאישיותה. לאור חוות הדעת שלה ולעידוד שקיבלתי ממנה הגשתי את החיבור כחלק מהדרישות לקבלת התואר במחלקה להוראת המדעים בטכניון.
לאחר מכן זכיתי והתפתחו בינינו יחסי ידידות. נסעתי לבקר אותה כמה וכמה פעמים הן בביתה והן בדיור המוגן.
תמיד אזכור את דרך דיבורה הרגוע ואת יחסה החם אלי.
יהי זיכרה ברוך.

פרלה
הכרנו בשנת 1972 ביחידה לתכניות לימודים של משרד החינוך בצוות שמטרתו הייתה לכתוב תכניות לימודים וחומרי למידה במתמטיקה לבית הספר היסודי. בתחילת היכרותנו הקשר היה מקצועי אך עם השנים ופיתולי החיים, הוא קיבל גם פנים אחרות, התרחב והעמיק.
תמיד הוקרתי את סקרנותה, ידיעותיה, אומץ לבה, היכולת לחקור, ללמד, ללוות, להדריך, לייעץ וכל זאת בנועם הליכות. לפרלה הייתה תרומה ייחודית לחינוך המתימטי בבית הספר היסודי. אנסה להדגים בקיצור: בראשית עבודתנו עסקנו בנושא טרנספורמציות איזומטריות: שיקוף, סיבוב והזזה. נושא זה היה חדש בתכנית הלימודים לבית הספר היסודי. התחלנו בפיתוח נושא השיקוף תוך שימוש באבזרים קונקרטיים שיעזרו לתלמידים בכיתה א להבין את הנושא. לאחר מכן, התלבטנו האם לפתח את נושאי הסיבוב וההזזה כצירוף של שיקופים או כסיבוב וכהזזה בפני עצמם ובהמשך לחקור את הקשרים בין שלוש הטרנספורמציות. פרלה צדדה באפשרות השנייה והשתכנעתי בצדקתה. השימוש באבזרים היה לקו מנחה גם בהמשך פיתוח הנושאים במתמטיקה לתלמידים צעירים. גישה חדשה להוראה חייבה השתלמויות מורים בפריסה ארצית כך שיהיוו מערך תומך בהחדרת השינויים לבתי הספר. הראשוניות בעבודתה של פרלה התבטאה בעקרונות של כתיבה לתלמידים צעירים, בבניית צוותי כותבים, בהפצת חומרי למידה למורים ולמדריכים ויצירת זרימה בין כל אלה.
אחרי פרישתי המשכתי לבקר אותה, גם כשעברה לדיור מוגן. גם שם לא פסקה היצירתיות שלה: פרלה ציירה, פסלה,למדה ערבית, המשיכה לעסוק בפילוסופיה ועד פגישתי האחרונה אתה הייתה צלולה ומאירת פנים.
הארה: בהגיית השם פרלה יש גם מן היוקרה של אבן חן, של פנינה ויש גם מן הקרבה והחיבוב. בנשיאת שמה חשתי מעין ביטוי למהותה: ישראלית שורשית ויחד עם זאת קשורה לעבר של משפחתה. תמיד בכל מגוון התפקידים שנשאה: יועצת, מרצה באוניברסיטאות, מדענית ראשית של משרד החינוך ועוד נשארה נאמנה לעצמה.
פרלה הייתה לי מורה וחברה. אהבתי אותה. היא תישאר בלבי תמיד.

My Memory of Pearla Nesher
Many years ago (it was 1988) I was just starting out as a researcher, and it was one of the first times I was stepping into the international community's spotlight. After much hesitation and with great trepidation, I dared to submit a RR to PME13 (Paris, 1989).
Due to my extreme inexperience, I submitted a paper that was too long. However, I received a message from the organizers inviting me to shorten it to the required length, and so I did.
The paper was accepted, and in Paris I was thrilled to present it: 'The Role of conceptual models in the activity of problem solving' (Proceedings, vol. 1, p. 93). At the end of the presentation and discussion, a lady approached me and introduced herself: she was Pearla Nesher, who offered me the customary compliments, inquired about what I was doing, and warmly encouraged me to continue my research, telling that it was interesting. I could so realize that it was thanks to her that I had been able to submit the shortened text.
And I also owe her the decisiveness with which I embarked on my life as a researcher in mathematics education.
Since then, I always remember her with great affection and gratitude for her generous encouragement—she, an accomplished researcher, and I, an obscure scholar! A life lesson I've never forgotten.

Thank youFerdinando Arzarello, University of Torino, Italy

 My heartfelt condolences go out to her family, friends, and all of us who had the privilege of knowing her.
I first met Pearla during my military service in Nirim, never imagining that our paths would later cross again as colleagues in mathematics education. The last time we spoke was in February 2023, when I was in Tel Aviv.
I know how deeply she touched your life and the lives of everyone around her.

Please know that my thoughts are with you and with her family during this sad time.

With sympathyGila Hanna, University of Toronto, Canada

I visited her at Haifa early in my project to study Cuisenaire-Gattegno mathematics, and wondered if there might be some recollections on her work with Gattegno and the rods in her autobiography.

I did attempt to reach her again recently via her university email, but did not receive any response.
Can you tell me how I might obtain a copy of A Drop of My Own to the Great Sea (Nesher, 2017).

Kind regards Ian Benson