Psychoanalysis on the Verge of Language

This book examines the importance of language and writing in psychoanalytic theory and practice, offering an understanding of how language works can give a deeper insight into the psyche both in clinical practice and everyday life.

Bringing together psychoanalytic insights that hinge on the language of "difficult cases", this collection also includes contributions dedicated to meta-study of psychoanalytic writing. The first chapter shows how music includes tonal regions that deploy existing rules and syntax, alongside atonal ones dominated by caesuras, pauses, and tensions. The second chapter discusses the malignant ambiguity of revealing and concealing typical of incestuous situations, pinpointing how the ambiguous language of incest "deceives by means of the truth,". The third chapter brings in Virginia Woolf’s character Orlando in order to illustrate two types of gender crossing. Distinctions defined by the linguist Roman Jakobson help in the fourth chapter to offer an integrative description of obsessive-compulsive phenomenon as an interaction between metaphoric and metonymic dimensions, as well as with a third, psychotic dimension. The fifth chapter focuses on what is called the "screen confessions" typical of the perpetrator’s language. George Orwell’s "newspeak" is used here to decipher the specific means by which the perpetrator turns his or her "inner witness" into a blind one. The final chapter uses Roland Barthes’ concepts of "studium" and "punctum" to discuss the limits of psychoanalytic writing. As a whole, this book sets the psychoanalytic importance of language in a wider understanding of how language helps to shape and even create internal as well as the external world.

Drawing on insights from psychoanalytic theory and practice, as well as from linguistics and cultural theory, this book will be invaluable for psychoanalysts, psychoanalytic psychotherapists and bibliotherapists, as well as anyone interested in how language forms our reality.

הספר "Psychoanalysis on the Verge of Language" עוסק בהבנה פסיכואנליטית של מקרי קצה, ובאופנים שבהם ניתן להשתמש בהמשגות מתחומי המוזיקה, הספרות והשפה כדי לשפוך אור על המבנים הייחודיים הנפשיים הללו ועל צורת הטיפול בהם. הפרקים השונים עוסקים, בין השאר, בממדים השונים של ההפרעה האובססיבית, בוריאציות מגוונות של חצייה מגדרית, בכפילות הממאירה של סצנת גילוי העריות ובצורות המיסוך של שפת המעוול האינדיבידואלי והקולקטיבי. מתוך ההקדמה של פרופ' ענר גוברין לספר (בתרגום לעברית): "לאורך פרקי הספר המגוון הזה אמיר חושפת פנים מגוונות של הזיקה בין תהליכים נפשיים לבין עקרונות השפה, בעודה מאירה מחוזות שאינם ניתנים לביטוי מילולי או אף שוללים ביטוי מילולי. חידושיה הקליניים, המבוססים על הבנתה העמוקה את נפתולי התחביר הנפשי, מוסיפים רובד חשיבה נועז ומקורי לקנון הפסיכואנליטי."

כריכת הספר אבני ריחיים

"שכן הילדות אבדה להם. אך לא באופן שבו היא אובדת תמיד, מנושלת אט־אט ממעמדה לטובת הסודות המתוקים של ראשית ההתבגרות. היא אבדה להם בעיצומה, תוך כדי התרחשותה, אבדה להם תוך כדי שניתנה להם, כשם שדברים רבים כל כך ניתנו להם ונלקחו מהם בו־ברגע, כשם שאמיתות וכללים והרגלים הוצהרו בקול ואז נסתרו בלחש, או גרוע מזה, ללא מילים."
אבני ריחיים, הממואר שכתבה דנה אמיר, נפרש בין מסע לאחור בתוך חלליו של בֵּית הילדוּת, המצופפים את גורלם של ארבעה אחים במעין "אי ילדים", תרתי משמע, לבין מסה אינטימית של אם מאמצת על ברית אימוץ אקראית לכאורה, הנכרתת עם ילד השב ומערער על אפשרות ביותו.  
בפרוזה ציורית, דחוסה, מסתורית ונדירה בחריפותה, במבט ה"נכפל פנימה והחוצה", נעה דנה אמיר שוב ושוב בין תיאורים חיים של חוויות ומצבים מוחשיים ומדומיינים – ארוחת ערב משפחתית, משחקי ילדות, חלומות, אורחים, עונשים – לבין התבוננות  קיומיות נוקבת על תעתועי ההורות הביולוגית והמאמצת, על דמיון משפחתי, על הפקרה ונישול, על אמונה וסליחה. 

 

 

 

כריכת הספר כָּל חֶדֶר וְחֶדֶר בַּבַּיִת הַזֶּה אוֹצֵר זִכְרוֹנוֹת מִשֶּׁלוֹ. הִיא יוֹדַעַת אֶת מִסְפַּר הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת מִן הַמְּבוֹאָה אֶל קוֹמַת חַדְרֵי הַשֵּׁנָה, מַכִּירָה עַל בֻּרְיוֹ אֶת הַמַּעֲבָר הַצַּר בֵּין קִיתוֹן הָרַחֲצָה וַחֲדַר הַכְּבִיסָה, וָהָלְאָה מִמֶּנוּ, תְּעוּקַת הַצְּרָצָרִים עַל הַגְּזוּזְטְרָה הַצּוֹפָה מֵחַדְרֵי הַיְּלָדִים אֶל הַגַּן. אַף לֹא אֶחָד מִן הַזִּכְרוֹנוֹת הַלָּלוּ הוּא טוֹב מִדַּי אוֹ רַע מִדַּי. הֵם נִפְקָחִים בְּתוֹכָה מִדֵּי לַיְלָה, כִּפְקָעוֹת.

 
עָבֶה כְּכָל שֶׁהָיָה הַמָּסָךְ שֶׁמֵאֲחוֹרָיו הִתְנַהֲלוּ הַחַיִּים הַהֵם, הוּא הָיָה שָׁקוּף לְהַפְלִיא. תַּכְלִית הַחַיִּים הָאֵלֶּה לֹא הָיְתָה כְּפוּפָה אֶלָּא לֶחָזוֹן שֶׁלָהֶם עַצְמָם, אַחְדוּת עֲשִׁירָה מִכָּל זִכָּרוֹן אוֹ יֶדַע. כְּדֵי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ נְחוּצוֹת הָיוּ אֵפוֹא מִלִּים חַסְרוֹת תַּקָּנָה, מִלִּים נוֹדְדוֹת, כָּאֵלֶה שֶׁיִתְבְּעוּ מִמֶּנָה לְהַעֲנִיק לָהֶן שׁוּב וָשׁוּב אֶת חֵרוּתָן וּבִתְמוּרָה יַנִּיחוּ לָה לֶאֱחוֹז בָּרֶצֶף הַהוּא, שֶׁנִשְׁבַּר בְּאֶמְצָעוֹ.

 
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים כָּתְבָה כְּמִי שֶׁמְּנַסָּה לְהָבִיא אֶת עַצְמָהּ לוֹמַר דְּבַר־מָה, אַךְ הַדָּבָר הַהוּא, שֶׁנִּפְרָשֹ עַל פְּנֵי אֵינְסְפוֹר עַמּוּדֵי דְּפוּס, נוֹתָר עָלוּם. דּוֹרוֹת בָּאוּ וְחָלְפוּ, עוּבְדוֹת חַסְרוֹת פֵּשֶׁר הִתְחַפְּשֹוּ לְנִסִּים אוֹ לִגְּזֵרוֹת גּוֹרָל, אִישׁ לֹא הִרְחִיק רְאוֹת מִמֶּנָהּ. אִישׁ גַּם לֹא יָדַע כָּמוֹהָ בְּאֵיזוֹ קַלּוּת מִתְגָּרָה מוּקֶמֶת קוֹמַת עַמּוּדִים חֲדָשָׁה עַל חָרְבוֹת זוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ.

כריכת הספרלהעיד על העדים עוסק בארבעה מודוסים של עדות טראומטית, שכל אחד מהם מדגים התייצבות אחרת מול האירוע הטראומטי: המודוס המטפורי, המאפשר תנועה בין עמדת הקורבן ועמדת העד; המודוס המטונימי, המשמר את החיבור לאירוע הטראומטי באמצעות החזרה; המודוס האקססיבי, הממקם את הטראומה בתוך פורמלין רטורי שאינו מאפשר גישה חיה אליה והמודוס המוזלמני, המפרק את החשיבה והשפה. המודוסים השונים מודגמים בפרקי הספר השונים באמצעות קריאה מקרוב של עדויות ניצולים, ממואר ויצירות ספרות וקולנוע.

 

 

 

 

 

 

 

 קריעהדנה אמיר וסמדר אליאסף, שחברו יחד ליצירת הספר "קריעה", יצרו באמצעות הדיאלוג ביניהן פרטיטורה משותפת ונפרדת של זיכרון ואֵבל. המפגש ביניהן התרחש לראשונה כשקטעים מתוך הספר "תהום שפה" של דנה אמיר צוטטו בתוך קטלוג התערוכה "המסת מונדריאן" של סמדר אליאסף. המפגש ההוא הוליד מחשבה על פרויקט משותף, אך הוא קרם עור וגידים רק שנים לאחר מכן. "קריעה" במובן הזה הוא דווקא ספר שלִבּוֹ מלאכת איחוי. איחוי שתי שפות של צער, איחוי שתי שפות של אהבה.
הוצאת אבן חושן (בחלון חדש)

 

 

 

 

 

 

On the Lyricism of the MindOn the Lyricism of the Mind: Psychoanalysis and Literature explores the lyrical dimension (or the lyricism) of the psychic space. It is not presented as an artistic disposition, but rather as a universal psychic quality which enables the recovery and recuperation of the self. The specific nature of human lyricism is defined as the interaction as well as the integration of two psychic modes of experience originally defined by the psychoanalyst Wilfred Bion: The emergent and the continuous principles of the self.
Dana Amir elaborates Bion's general notion of an interaction between the emergent and the continuous principles of the self, offering a discussion of the specific function of each principle and of the significance of the various types of interaction between them as the basis for mental health or pathology. The author applies these theoretical notions in her analytic work by means of literary illustrations showing how the lyrical dimension may be used to teach psychoanalytic readings of literature and explore the connection between psychoanalytic and literary languages.
On the Lyricism of the Mind presents a new psychoanalytic understanding of the capacity to heal, to grieve, to love and to know, using literary illustrations but also literary language in order to extract a new formulation out of the classic psychoanalytic language of Winnicott and Bion. This book will appear to a wide audience to include psychoanalysts, psychotherapists and art therapists. It is also extremely relevant to literary scholars, including students of literary criticism, philosophers of language and philosophers of mind, novelists, poets, and to the wide educated readership in general.


Publisher: Routledge (New Window)

 

 all-my-names1מבחר מרשים זה מכל ספרי השירה  של דנה אמיר כולל גם חטיבת שירים חדשה, ומאמר על השירה בעקבות קריאה באלגיות דואינו לרילקה. המבחר פורש את התפתחותה של שירת אמיר מספר לספר, ובד בבד מאפשר לעמוד על האופייני לשירה זו בכל גלגוליה:  זוהי שירה דיאלוגית מובהקת,  אינטימית וחשופה.  השילוב האופייני לאמיר, בין רגש לתבונה ובין עדינות למבט חודר, מזדקק כאן לכדי ליריקה צלולה, עילאית, ומניב מחזור יפהפה ומרגש, מן היפים שנכתבו בעברית.
(מתוך דברי השופטים שזיכו את כתב היד של הספר בפרס אקו”ם)

אָז תָּבוֹא מְלִיחוּת שֶׁמִּנְיַן שְׁנוֹתֶיהָ כְּמִנְיַן שְׁנוֹתֵינוּ, וְתִּסְדּקֹ אֶת קְרוּם
הַתְּכֵלֶת הַמָּתוּחַ וְיִסְתַּנְּנוּ בַּעֲדוֹ מַעֲלוֹת הַחֹם, קִינַת הַדָּם,
צוֹאַת הָרוּחַ.
וּבְכָל אֵלֶּה תִּשָּׁמַע תְּחִנָּה.
עַד שֶׁתִּכְלֶינָה הַשָּׁעוֹת. עַד שֶׁתִּדּוֹם מְהוּמַת הָאֵיבָרִים וְלֵב
יַכֵּה שָׁרָשָׁיו מִתּוֹךְ לֵב אַחֵר.
עַד שֶׁיִתְרוֹקְנוּ הָעֲצָמִים מִצּוּרַת הַלַּיְלָה שֶׁלָּהֶם וְאוֹר
יִגַּהּ עַל פְּנֵיהֶם, דַּק כְּרַחֲמָיו.
(מתוך "ובכל אלה")

The-lyricism-of-the-soulמהי הליריות של הנפש? האם מדובר בתכונה המייחדת את נפשם של משוררים בלבד, או שמא באיכות נפשית המצויה בכל אחד מאתנו, אולי אף מתנה את עצם קיומו של מרחב נפשי?

ספר זה מנסה לבחון את משמעותה של הליריות האנושית כפונקציה הנפשית המאחדת את חוויית העולם כמשתנה ללא הרף עם חווייתו כצפוי וכקבוע. שני אופני החוויה הללו אינם רק מתקיימים במקביל אלא גם כרוכים זה בזה. ליחסים ביניהם נודעת משמעות הנוגעת ליצירתיות האנושית בפרט וליכולות החיוניות ביותר לקיום הנפשי בכלל: היכולת לדעת, היכולת להתאבל והיכולת לאהוב.
הספר זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי לשנת תשס"ו

הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס בשיתוף אוניברסיטת חיפה
לצפייה בדף הספר באתר ההוצאה לחצו כאן
דנה אמיר

כריכת הספר תהום שפההספר "תהום שפה", פרי מחקר אינטרדיסציפלינארי בן שלוש שנים, הוא ספר מחקרי-עיוני העוסק בקשר בין פסיכופתולוגיה ושפה, וב"שסעים" שונים בשפה: השסע הפסיכוטי, השסע האוטיסטי, השסע הפרוורטי והשסע הטראומטי. פרקיו השונים מציגים דיון תיאורטי-פסיכואנליטי בשסעים השפתיים השונים ומדגימים אותם באמצעות ניתוח נרטיבי של תיאורי מקרה קליניים ושל טקסטים ספרותיים משל צלאן, ברודסקי, רילקה, בקט וסארטר. הספר יצא בשנת 2013 בהוצאת מאגנס.

 

באתר זה נעשה שימוש בתמונות מתוך מאגרי התמונות Thinkstockphotos Shutterstock istockphoto
Menu