לזכר פול

 לא קל לכתוב אודות פול בלשון עבר – פול הצעיר, מלא האנרגיה והחייכן.

פול התחיל את הקשר שלו לתחום החינוך המיוחד אותו הוביל באוניברסיטת חיפה, בהדרכת ילדים חירשים במסגרת "שמע" חיפה. לא זכיתי לפגוש אותו אז בעצמי, אולם חבריי הם ילדים אלו שגדלו ואשר זוכרים את תרומתו ומוקירים אותו גם לאחר שחלפו כמעט 30 שנה מאז. את החוויות שצבר פול ב"שמע" כצעיר, לקח עמו לכיווני מחקר שונים שהתמקדו לא רק בילדים חירשים אלא בשטח החינוך ככלל.

גדולתו של פול היא ביכולת הנדירה להתייחס אל ילדים ואנשים עם מוגבלות כאל אנשים, להכיר ביכולותיהם ללא פטרונות, לתמוך בהם, ולעודד אותם להצליח. הוא ידע כמה דבר זה חשוב, אולי הביא את היחס הזה מבית. בזכות תכונות אלו של פול הגעתי אני – חירשת בעצמי – אל החוג לחינוך מיוחד באוניברסיטה וזכיתי ללמד במסגרת החוג תחת ניהולו. פול היה תמיד זמין לכל עניין. נהניתי מהשיחות שהיו לי עמו, מההתעניינות שגילה באדם שמולו, מהחופש האקדמי שהפקיד בידי, ושמחתי שעדכן אותי בתכניותיו לעתיד, שכללו גם ניפוץ תקרות זכוכית נוספות עבור אנשים עם מוגבלות, המשך טבעי לקו שהנחה אותו כאדם וכחוקר לאורך השנים. כל כך צר לי שפול לא איתנו עוד, ואני מקווה שמעט מרוחו נדבקה באחרים והעניקה השראה. תודה פול על מי שהיית עבורי.

ד"ר שירי שהם