גלות הגוף המדבר
פרקי ספרה החדש של דנה אמיר מתחקים אחר היכולת של הנפש האנושית לאתר את נקודת המנוף שלה ובאמצעות נקודת המנוף הזו לחלץ את עצמה מלב התופת, כלומר לחרוג מאינספור הווריאציות של חוסר הישע: מעמדת המסופר לעמדת המספר, מעמדת התובע את עלבונו – לעמדת מי שנכון להיסלח ולסלוח. נקודת המוצא של הספר תופסת את האדם כ"שָׁלֵם לִירִי", כלומר כמי שיש לו החופש והכוח להבנות מחדש את המציאות הפנימית והחיצונית, ובאופן הזה לשוב ולרומם את עצמו, בכוח עצמו, מכל תהום.
" הגותה של אמיר שואבת תמיד ממקורות השראה שונים כמו ספרות, שירה ומוסיקה. אוזנה רגישה במיוחד לשפה ולצליליה. דלות הנפש הפצועה מתבטאת תמיד בשפה: שפת הגלות שהולכת ומצטמצמת, השפה הטפילית הניזונה ממרחבי השפה של האחר, השפה הריקה של האבל הקולקטיבי, ההזדהות הדביקה של הקול במצבים אוטיסטיים, שיבוש ההטיות של הילד המאומץ, שפת הנקמה ולעומתה שפת החרטה והסליחה. אם נאמץ את קו החשיבה של אמיר נוכל לומר כי פסיכופתולוגיות רבות משתקפות בשפת הדובר ומצביעות על פגיעה ביצירתיות הלשונית. ברוח זו היא ממיינת מטופלים הסובלים ממצבים נפשיים טראומתיים שונים לפי דפוס הפגיעה הלשונית. אנליטיקאי מנוסה הרגיש לניואנסים אלה יוכל להשתמש בשפה ככלי אבחון וטיפול ראשון במעלה." (פרופ' ענר גוברין, עורך הסדרה).