פרופ' מרים בן פרץ זוכה בפרס ישראל בתחום חקר החינוך לשנת תשס"ו - 2006

פרופ׳ מרים בן פרץ

שיקולי השופטים להענקת הפרס

"פרופ' מרים בן פרץ היא בין החוקרים הישראלים הידועים ביותר בחקר ההוראה ותכנון הלימודים ובחקר הכשרת מורים והתפתחותם המקצועית. למחקריה בתחומים אלו השפעה משמעותית ביותר בישראל ובעולם, והיא מקובלת כיום כבת סמכא מהשורה הראשונה בתחומי מחקריה.

בתחום של תכנון לימודים פיתחה פרופ' בן פרץ את מושג "הפוטנציאל הקוריקולרי" וחקרה את יחסי הגומלין בין מורים לתכניות לימודים. היא הצביעה על כיוונים חדשים במחקר הקוריקולרי ושילבה בין תיאוריות תכנוניות לתיאוריות על הוראה. פרופ' בן פרץ פרסמה מאמרים ודוחות מחקר ייחודיים, בין השאר על תכניות לימודים בית ספריות ועל תכניות בחינוך הקיבוצי ובחינוך היהודי.

מחקריה של פרופ' בן פרץ, העוסקים בהתפתחות המקצועית של מורים ובדרכי חשיבתם המקצועית, פורסמו במאמרים רבים וכן בספר על תהליך רכישת ידע פרופסיונאלי ועל תפקיד הזיכרון בתהליך זה. עבודות אלו הן חלוציות בשילוב בין מחקר הזיכרון למחקר ההוראה והתפתחות המורים בראייה היסטורית. לפרופ' בן פרץ השפעה משמעותית על האופן שבו אנו חושבים היום על תכנון לימודים, הוראה והכשרת מורים. כתיבתה חידדה את הנושאים והציגה דוגמאות מפורטות של הדרך שבה מורים ומורי מורים מפרשים את עבודתם ויוצרים הזדמנויות לימודיות לתלמידיהם.

אחת מתכונותיה הבולטות והחשובות של פרופ' בן פרץ כחוקרת היא יכולתה לגשר בין עיון למעשה ובין תחומי מחקר שהם שונים זה מזה אך קשורים זה בזה ומשפיעים הדדית. מחקריה מעוגנים תמיד בבעיות ממשיות של העשייה החינוכית, ומפיקים פתרונות הניתנים ליישום. היא משלבת יכולת מדעית, דימיון ויצירתיות עם תבונת המעשה. בד בבד עם עבודתה המחקרית מילאה מרים בן פרץ תפקידים ציבוריים-אקדמיים: נשיאת מכללת תל-חי, יו"ר הוועדה לקביעת תכניות החומש למגזר הערבי, יו"ר הוועדה לבדיקת הרפורמה בהכשרת מורים ועוד. בכל התפקידים הללו היא תרמה לביסוסה ולשיפורה של מערכת החינוך בישראל.

לתרומותיה של מרים בן פרץ השפעה משמעותית על המחשבה ועל המדיניות בחינוך, הן בארץ והן מחוצה לה. פרופ' בן פרץ תרמה בתובנותיה המעמיקות, במחקריה המקוריים וביכולת המנהיגות שלה למערכת החינוך בישראל, והביאה כבוד לישראל בתחום המחקר החינוכי.

פרופ' בן פרץ העמידה דורות של תלמידים הממלאים היום תפקידים מרכזיים במחקר ובהוראה באוניברסיטאות, במכללות ובמערכת החינוך.

על כל אלו אנו ממליצים להעניק לפרופ' מרים בן פרץ את פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשס"ו."

(מתוך: משרד החינוך, גף פרסי ישראל)

לדף של פרופ׳ מרים בן פרץ באתר הפקולטה לחינוך

ד"ר דינה פייטלסון ז"ל מקבלת פרס ישראל בתחום חקר החינוך לשנת תשי"ג - 1953

ד"ר דינה פייטלסון

על פועלה המחקרי ותרומתה לחקר החינוך

"ד"ר דינה פייטלסון ז"ל התחילה את דרכה באקדמיה, כאשר הצטרפה לאוניברסיטה העברית ומאחוריה כבר כמה שנים של ניסיון בהוראה. את עבודת הגמר שלה (1952) הקדישה לניתוח בקורתי של שיטות הוראה בכיתת ילדים נחשלים בבית ספר לילדים מפגרים (כפי שהוא נקרא אז).
בו בזמן, נעשתה דינה חוקרת עצמאית, כאשר מוסד סאלד מינה אותה למרכזת פרויקט מחקרי – מן החשובים שנעשו אז בארץ בתחום החינוך. מטרת הפרויקט הייתה לברר את גורמי הכישלון של תלמידם בכיתה א'. במחקר זה מתגלה ניסיונה של דינה בהוראה, והיכולת שלה לנתח באון חודר ובלתי מתפשר את נהלי ההוראה ששלטו אז בכיפה. על המחקר הזה, שהתבצע עוד טרם קיבלה דינה את תואר הדוקטור שלה, זכתה דינה בפרס ישראל למחקר בתחום החינוך.
במחקרה 'גורמי הכישלון בכיתה א'' אימצה דינה באופן חד משמעי אטיולוגיה המעמידה במרכז את גורם השוני התרבותי, מבלי להמעיט בחשיבות הקשיים שמקורם ביכולת הכלכלית. לדינה ולעמיתיה לא היה ספק שכדי לקדם תלמידים עולים יש לאפשר להם לרכוש כלים להכרות עם מדע ותרבות מערביים. דינה ראתה בברור שתנאי להצלחת התערבות תרבותית, הוא הכרות אינטימית עם תרבות העולם. אכן, הייתה זו משימתה הבאה שזיכתה אותה בתואר הדוקטור ואשר מבחינות רבות אינה פחות חלוצית מהפרויקט המחקרי הראשון שזכה לפרסום כה רב.
במחקרים הראשונים של דינה, מתוך רגישות להיבטים אנתרופולוגיים והתפתחותיים, מתגלה עצמת המרחק בין תרבות האוכלוסייה הנקלטת והתרבות הקולטת, ומובלט עומק התהום שבין חיי הילד במשפחתו ובין חיי הילד בבית הספר, המייצג את התרבות הקולטת. ההתמודדות עם הפער הזה תהפוך להיות משימה חינוכית ראשונה במעלה, לדינה ולאחרים, בהוראה ובמחקר.
הפתרונות הפדגוגיים אותם הציעה דינה חייבו רפורמה בהוראה הקריאה. השיטה שהייתה מקובלת עד אז הייתה הוראת מילים שלמות וזו נחשבה לשיטה מודרנית ומתקדמת. דינה תקפה את שיטת ההוראה בנושאים שבהם גם היא נחשבה למודרנית ומתקדמת, מפני שבשיטה זו אי אפשר היה לדעתה להורות קריאה או חשבון באופן השיטתי והמובנה שהוראת המקצועות האלה מחייבת.
תרומה חשובה של דינה להוראת הקריאה מתייחסת למה שנקרא היום אוריינות. דינה תפסה את הקריאה כחלק מהמעגל הרחב של האוריינות. גם העיסוק הקפדני שלה, לאורך שנים רבות, בשכלול שיטות הקריאה נבע מהתחושה שהקושי של התלמידים הנכשלים בקריאה נובע מהיעדר תרבות אוריינית סביבם. הצעותיה לרפורמה בהוראת הקריאה מקורן בהכרה שהשיטות שנהגו בהן אז בחינוך אינן הולמות תלמידים שלא גדלו בסביבה אוריינית.
מרצה של דינה הופנה למחקר שלושת השלבים של רכישת הקריאה. ככל שנקפו השנים היא הקדישה יותר ויותר מזמנה לטיפוח השלב השלישי, שלב הקריאה החופשית, קריאה מתוך הנאה. במחקר שערכה עם תלמידיה התבררו עובדות יסוד לגבי שכיחותם של ספרים באוכלוסיות שונות של ישראלים. הבשורה העולה משורה של מחקרים שיזמה דינה וביצעה עם תלמידים ועמיתים היא שאת מרבית הערכים של לשון הספר ניתן במידה מסוימת להקנות באופן מפצה גם בתחומי הגן ובית הספר. דינה התנגדה להוראת הקריאה בגן, ואף מצאה לכך תמיכה אמפירית. אך היא האמינה בכל ליבה שהפעילות הלשונית השיטתית שיכולה להיעשות בגן עשויה לפצות על חסך אורייני ובכיוון זה פעלה במשך שנים בפרויקט אחר שלה – החטיבות הצעירות.
מפעל הספריות הכיתתיות, פרי יזמתה של דינה, הוא אולי הדבר החשוב ביותר הנעשה היום בישראל למען פיתוח האוריינות. חייה ונשמת אפה של דינה צרורים בין דפי הספרים הקטנים הנפתחים לעיניהם של תינוקות של בית רבן."

(מתוך : שימרון, י. (1992), 'מגורמי הכישלון ועד עובדות ושיגיונות – דברים לזכרה של דינה פייטלסון'. עיונים בחינוך, 57-58: 7-14)

נימוקי ועדת השופטים להענקת הפרס

"ועדת השופטים לפרסי ישראל לחקר החינוך מחליטה פה אחד להמליץ בפני שר החינוך והתרבות על הענקת פרס ישראל לחקר החינוך של שנת תשי"ג לעבודתה של הגב' דינה פייטלסון - שור: 'גורמי הכשלון אצל ילדי כתה א''. ואלה נימוקי ההחלטה:
עבודת המחקר הנ"ל נערכה בשיטה מדעית משוכללת על דרך הדיוק והזהירות שבהסתכלויות ובתצפיות מכוונות: ועם זה יש לראות בעבודה פרי הבנה והתבוננות בלתי אמצעית בילד ובתנאי החינוך וההוראה המיוחדים לארצנו. במחקר נדונה בעית כשלונם של ילדים בראשית דרכם הלמודית. בעיה הנוגעת לגורלם של אלפי תלמידים בבתי הספר שלנו.
מסקנות המחקר עשויות לשמש דחיפה נמרצת לבדיקת הנהוג והמקובל בתחום זה במערכת החינוך שלנו להלכה ולמעשה.
ועדת השופטים מציינת מתוך קורת רוח, שההערכה מתבטאת במתן הפרס תחול אף על מוסד סאלד למען הילד והנוער, שבסיועו ובהדרכתו בוצע המחקר וגם נתפרסם בבטאונו הפידאגוגי"

(מתוך: משרד החינוך, גף פרסי ישראל)

לדף של ד״ר דינה פייטלסון באתר הפקולטה לחינוך

פרופ' גבריאל סלומון ז״ל מקבל פרס ישראל בתחום חקר החינוך לשנת תשס"א- 2002

פרופ' גבריאל סלומון

שיקולי השופטים להענקת הפרס

"פרופ' גבי סלומון, פרופ' לחינוך באוניברסיטת חיפה, הוא איש חינוך בעל מוניטין עולמי רחב בחקר היבטיו השונים של החינוך. מחקריו מכסים מגוון רחב של תחומי עניין חינוכיים ומגשרים בין עולם התיאוריה לעולם המעשה. תרומתו החינוכית ידועה בחדשנותה, ברב-תחומיותה ובקשר הרציף שלה עם המעשה החינוכי בשטח.

בתחילת דרכו עסק פרופ' סלומון בפסיכולוגיה חינוכית ותקשורתית, תוך ניסיון לגשר בין שני התחומים האלה באמצעות מערכות סמלים המשמשות בתקשורת (סמיוטיקה) ובחשיבה (פסיכו-סמיוטיקה). כך התפתח אצל פרופ' סלומון הקשר שבין תקשורת, לחשיבה וללמידה שאותו חקר ופיתח במשך כעשור.

בתחילת הקריירה שלו נסב עיקר עיסוקו האקדמי סביב הקשר שבין מערכות הייצוג הטלוויזיוניות לבין "רכישת" דרכי ייצוג שכליות איזומורפיות על ידי ילדים. ההקרנה הראשונה בארץ של סדרת הטלוויזיה Sesame Street אפשרה לפרופ' סלומון לפתוח בסדרת מחקרים שיטתית אשר שימשה מודל למחקרים בינלאומיים רבים שבאו בעקבותיה. פרופ' סלומון הרחיב את שדה מחקרו במחקרים ניסויים ובמחקרים השוואתיים בין-תרבותיים. מחקרים אלה שימשו בסיס לתיאוריה שפיתח אודות הקשר שבין מערכות ייצוג בתקשורת ובתרבות לבין דרכי חשיבה.

בספריו פרופ' סלומון מפתח את גישתו המערכתית על השתמעויותיה החינוכיות. בהמשך דרכו אף עיצב, חקר ופיתח תוכנה אינטליגנטית למחצה, שמטרתה לסייע בתחום המטה-קוגניטיבי בכתיבת חיבורים. פיתוח זה הוביל את פרופ' סלומון לעיצובן של סביבות לימוד שלמות עתירות טכנולוגיה המבוססות על פילוסופיה חינוכית קונסטרוקטיביסטית.

בעשור האחרון עסק פרופ' סלומון בארבעה כיווני מחקר משלימים: (א) פיתוח של תיאוריה באשר לשימושים נבונים ומועילים של מחשוב בחינוך, תוך הדגשה מיוחדת של "שותפות אינטלקטואלית" בין המחשב לתלמיד; (ב) פיתוח תיאוריה חדשה בנושא ההעברה בלמידה; (ג) פיתוח תיאוריה בדבר גישה אינטראקטיבית-סיסטמתית לחקר החינוך - גישה המדגישה מכלולים וקשרים ספירליים במקום בידוד משתנים וחיפוש קשרים ליניאריים; (ד) הרחבת התפיסה בדבר ההיבטים הבין-אישיים של החשיבה. כיום פרופ' סלומון עוסק בנושא החינוך לשלום.

מחקריו של פרופ' סלומון סביב סוגיות רלוונטיות בחינוך בולטים בחדשניותם ובמקוריותם. שעה שכל חוקרי ההשפעות של אמצעי התקשורת עסקו בשאלת ההשפעה של תוכני המדיה על התנהגותם של ילדים ועל נטיותיהם, כגון התנהגות אלימה, הפנה פרופ' סלומון את תשומת לבו של עולם המחקר למערכות הסמלים האופייניים לאמצעי התקשורת ולאופן שבו הן מעצבות את דרכי הייצוג השכליות. פרופ' סלומון אף ערך הבחנה חשובה בין כמות החשיפה של ילדים למידע לבין איכות העיבוד של מידע זה. על פי תיאוריה זו הלמידה תלויה במידת המאמץ השכלי המושקע בעיבוד החומר הלימודי, עניין שהוא פונקציה של אמונות וציפיות רווחות, והנוגע פחות לתכונות האימננטיות של החומר עצמו. חידוש תיאורטי חשוב ומקורי אחר של פרופ' סלומון הוא בנושא ההעברה בלמידה או ה"טרנספר". נושא ה"טרנספר" הגיע למבוי סתום וגישתו החדשה של פרופ' סלומון, "תיאוריות שתי הדרכים לטרנספר", האירה את סוגיית ה"טרנספר" באור חדש ואפשרה על ידי כך את יציאת החירום מהמבוי הסתום.

מחקריו של פרופ' סלומון, נוסף להיותם חדשניים, ידועים גם ברב-גוניותם. עבודותיו מקיפות קשת רחבה של נושאים, ביניהם השפעות "לשון" הטלוויזיה, החינוך לשלום, פיתוח גישות מתודולוגיות חדשות ועיצוב סביבות לימודיות עתירות טכנולוגיה.

פרופ' סלומון נחשב לאחד מאנשי החינוך המובילים בגישור שבין התיאוריה למעשה. הוא מנסה ללא הרף לגשר בין תפיסותיו התיאורטיות ובין הניסיון שרכש ממחקריו הרבים והפרויקטים המעשיים שביזמתו. גישתו מאפשרת שילוב מאוזן בין טכנולוגיה לפדגוגיה ועיצוב של סביבות לימוד חדשות שבהן התיאוריות מיושמות הלכה למעשה. פרופ' סלומון קשוב גם לצורכי מדינת ישראל ופועל כל העת לקידום מערכת החינוך בישראל.

הישגיו הרבים של פרופ' סלומון זכו להערכה ולהוקרה כבר בתחילת דרכו על ידי ארגונים שונים בעולם. האגודה הפסיכולוגית האמריקנית (APA) העניקה לפרופ' סלומון מעמד של Fellow. כמו כן, פרופ' סלומון הוזמן לשמש פרופסור אורח באוניברסיטאות שונות בארצות הברית - בדרום קרוליינה, במישיגן ובהרוורד - וכן מרצה מבוקש להרצאות מפתח בנושא המחשוב בכנסים בינלאומיים שונים.

על כל אלה נמצא פרופ' גבריאל סלומון ראוי לקבל את פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשס"א."

(מתוך: משרד החינוך, גף פרסי ישראל)

לדף של פרופ׳ גבריאל סלומון באתר הפקולטה לחינוך

Menu