ד׳׳ר דנה אמיר זכתה במענק הקרן הלאומית למדע ISF

ד״ר דנה אמירהפקולטה לחינוך מברכת את ד"ר דנה אמיר, ראש המגמה לביבליותרפיה, בחוג לייעוץ והתפתחות האדם, על זכייתה במענק מחקר מכובד מהקרן הלאומית למדע ISF.  המענק ניתן לד"ר אמיר על עבודתה המחקרית תחת הכותרת "ה"שִֹיחָדָשׁ" של המעוול: המנגנון הפסיכו-לשוני שבתשתית התופעה של "וידויי מסך"  ("שִֹיחָדָשׁ"=שיח חדש, בלשונו של ג'ורג' אורוול).  

תקציר המחקר:
הפילוסוף הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטאר טוען בספרו "הדיפרנד" כי מה שמהווה את "הפשע המושלם" איננו רצח הקרבן או חיסול העד אלא הפיכתו של העד לשותק, הפיכתו של השופט לחירש והפיכת טקסט העדות ללא קוהרנטי. אם מנטרלים את המוען, הנמען ותוכן העדות הנמסרת, טוען ליוטאר – למעשה "אין רפרנט". אם העד עיוור, השופט חירש ותוכן העדות חסר פשר – הפשע לא נרשם, ולכן, לכאורה, לא אירע כלל. המחקר יתמקד באופנים שבהם המעוול "מוחק את הרפרנט", כלומר משתיק את "העד הפנימי" ו"השופט הפנימי" והופך את נרטיב העדות שלו לאירוע חסר מובן, אירוע שהוא עצמו יכול לחמוק ממשקל תוצאותיו ומשמעותו. מחיקת הרפרנט מושגת באמצעות יצירת שפה כפולה המבוססת על דיסוציאציה בין התוכן הגלוי והתוכן הסמוי שלה. זוהי שפה שתחת המסווה של יצירת משמעות – למעשה מכוננת מה שהסופר ג'ורג' אורוול כינה בשם "שִֹיחָדָשׁ" ("Newspeak"): שיח חדש המשכתב את ההיסטוריה העובדתית והרגשית. ה"שִֹיחָדָשׁ" יוצר תופעה שאכנה בשם "וידויי מסך". אלה הם טקסטים של וידוי החותרים באופנים מתוחכמים ולא מודעים תחת עצמם, כלומר הופכים את אירוע הוידוי לאירוע שלמעשה חותר תחת הפשר שלו עצמו. בשונה מזיכרונות המסך של פרויד, המונח "וידוי מסך" איננו מתייחס לזיכרון עצמו כי אם לאופן ההבניה שלו בשפה. מה שנשמט מטקסט הוידוי איננו העובדות עצמן – אלא משמעותן. העיוות איננו קשור אפוא בפרטים הקונקרטיים כי אם במבנה התחבירי המשבש באופנים שונים את מרכז הכובד של המשפט ומרוקן אותו בדרך זו ממשמעותו אף שכל הפרטים בתוכו מדויקים ונכונים. המחקר יתמקד בעדויות מעוולים מתקופות שונות כשהפוקוס יהיה על אמצעֵי השימוש בשפה ההופכים את טקסט הוידוי לכלי הסוואה מתוחכם המכסה למעשה על טקסט וידויִי אחר שאיננו יכול לקבל משמעות ומילים.
Menu